הבינה המלאכותית דוחפת את אירופה אל מאזן אימה דיגיטלי, והקווים האדומים נחצים הרחק משדות הקרב המסורתיים

קבוצת האקרים רוסית השתלטה בסוף 2025 על מערכת הבקרה של סכר בנורווגיה, פתחה את הברז הראשי לכמה שעות וסגרה אותו, לא כדי לגרום נזק, אלא כדי לשגר מסר הרתעה ברור. מאיר אסיסקוביץ', דירקטור בכיר לניהול מוצר בטנאבל (Tenable), מסכם את האירוע כהמחשה מושלמת לעידן החדש: "היכולת לחנוק דאטה-סנטר מרחוק היא עליונות צבאית מסוג חדש". ברקע מלחמות באוקראינה, במזרח התיכון ובטאיוואן, מתנהלת מערכה מקבילה על תשתיות קריטיות, חברות חשמל אירופיות שנסגרות, תקיפה איראנית על ענקית הציוד הרפואי סטרייקר (Stryker), וניסיונות חדירה לשרשרת האספקה של מערכות בריאות. התוקפים נכנסים דרך ה-IT, זזים הצידה לרשתות התפעוליות (OT), והופכים מצור פיזי למצור דיגיטלי.

טנאבל, שגרטנר (Gartner) מדרגת אותה בין המובילות בעולם ב-Exposure Management, יושבת בדיוק על התפר הזה. הפלטפורמה שלה מכסה את כל משטח התקיפה של עידן ה-AI, ענן, IT, בקרים תעשייתיים, רובוטים בקווי ייצור וציוד רפואי. הבעיה, מסביר אסיסקוביץ', היא שהזמן נסגר: "פעם הנחנו שיש 30 יום לסגור פירצה מרגע הגילוי. היום המעבר מגילוי לניצול נמדד ברגעים ספורים". הסיבה היא דו-כיוונית, התוקפים משתמשים ב-AI כדי למפות את הבטן הרכה של המערכת ולקפוץ מ-IT ל-OT במהירות, אבל גם המגנים נעזרים בו; Microsoft תיקנה בשבוע אחד 570 חולשות אבטחה, מספר חסר תקדים שהתאפשר רק בזכות סריקה אוטומטית מבוססת מודלי שפה.

המשמעות האופרטיבית פשוטה: אי אפשר יותר לטפל ב-IT וב-OT בנפרד. התוקפים מגיעים למכונות הייצור דרך המייל הארגוני, ולשרתים דרך בקר PLC לא מנוהל. אסיסקוביץ' מצביע על הפער הבסיסי אצל הלקוחות: "הרבה ארגונים לא יודעים מה בדיוק יש להם ברשת, איזה מחשבים מחוברים החוצה, איך מנוהלות ההרשאות". השלב הראשון הוא מיפוי מלא, אבל התשובה לא תמיד תהיה פאץ' מיידי. בקו ייצור אי אפשר לכבות בקר פגיע בלחיצת כפתור; צריך למצוא נקודת חנק אחרת בנתיב התקיפה, לחסום אותה זמנית, ולחכות לחלון תחזוקה להחלפת הרכיב.

הזווית הישראלית כאן אינה תיאורטית. מרכז הפיתוח של טנאבל בתל אביב מעסיק כ-300 עובדים (ומגייס כ-40 נוספים), והוא האחראי על המוצרים המתקדמים ביותר של החברה. אחרי סבב הלחימה האחרון יצא מהמרכז ריליס מלא, לא מובן מאליו כשהצוות עובד תחת אזעקות ומילואים. "זה לא מובן מאליו שאנשים עובדים ככה בתקופת לחימה", מודה אסיסקוביץ'. היכולת להמשיך לשלוח קוד לפרודקשן בזמן מלחמה היא כשלעצמה סוג של חוסן תפעולי שהלקוחות באירופה מתחילים להבין שהם צריכים.

אסיסקוביץ' מעריך שהמלחמה הדיגיטלית הקרה כבר הפכה חמה, גם אם הציבור לא רואה את מלוא התמונה. "כשאתה פוגע בשדה תעופה אחד באירופה, אתה משבש תעופה בכל היבשת. נזרע כאן פחד חדש". עדיין לא ראינו עיר מורעבת במצור דיגיטלי, אבל להערכתו אירועים דומים מתרחשים בשקט. המשוואה החדשה ברורה: מי ששולט בבקרים, שולט בתשתית; מי שממפה ראשון את משטח התקיפה, שורד.