דרום קוריאה מחליטה ש־AI זה תשתית, לא מוצר, ופותחת צ׳אטבוט חינמי לכל אזרח

בזמן שמדינות מערביות עסוקות בלנסח רגולציות, להטיל מגבלות ולחשוש מהשלכות הבינה המלאכותית, דרום קוריאה הולכת בכיוון ההפוך: הממשלה בסיאול החליטה שגישה לצ׳אטבוט AI היא זכות בסיסית, בדיוק כמו מים או חשמל, ומשיקה תוכנית לאומית שתספק את השירות בחינם ל־52 מיליון תושבים. זה לא פיילוט מוגבל ולא בטא סגורה, זו מדיניות מוצהרת שרואה במודל שפה תשתית לאומית קריטית, לא פחות מכבישים או רשת סלולר.

התוכנית, שקיבלה את השם הישיר "AI for Everyone", כבר אוספת בקשות השתתפות מספקים מקומיים, ובספטמבר הקרוב אמורה לעלות לאוויר בטא ציבורית. הטריק המעניין כאן אפילו לא טכנולוגי אלא רגולטורי: קוריאה כבר מחזיקה בחוק "גישה בסיסית אוניברסלית לאינטרנט סלולרי", שקובע כי אחרי שנגמרת חבילת הגלישה, המשתמש ממשיך לגלוש חופשי וללא הגבלת נפח במהירות 0.4 מגה־ביט לשנייה. זה איטי לסטרימינג, אבל לגמרי מספיק לטקסט מול מודל שפה. התשתית הזו מורידה את חסם הכניסה האחרון שנותר: עלות חבילת הגלישה.

מאחורי הנדיבות מסתתר אינטרס אסטרטגי ברור. כמחצית מהאוכלוסייה כבר משתמשת ב־AI באופן יומיומי, אבל רובם המכריע עושה את זה דרך מודלים זרים, GPT של OpenAI, Claude של Anthropic, Gemini של גוגל. בממשלה רואים בזה תלות מסוכנת ורוצים להסיט את התנועה פנימה. לכן, אחד התנאים המרכזיים להשתתפות בתוכנית מחייב את הספקים המקומיים לייצר לפחות חמישים אחוז מהתשובות באמצעות מודלים שפותחו בקוריאה. השאר יכול להגיע ממקורות חיצוניים, אבל הבסיס חייב להיות מקומי.

ההכרזה הרשמית ש"AI הוא קודם כל תשתית ורק אחר כך שירות מסחרי" משנה את כללי המשחק. במקום להתייחס למודלים כאל קופסה שחורה שמוכרים במנוי חודשי, המדינה מתייחסת אליהם כמו אל רשת החשמל: משהו שצריך להיות זמין, אמין ובשליטה מקומית. זה מהלך שעושה שכל ברמה הלאומית, גם אם הוא דורש כיסים עמוקים ונשימה ארוכה.

המבחן האמיתי יגיע בספטמבר, כשהבטא תפגוש את המשתמשים. אם האזרח הממוצע ירגיש שהצ׳אטבוט הלאומי "טיפש" יותר מגרסת החינם של ChatGPT, הוא פשוט יחזור לשם, וחוק ה־0.4 מגה־ביט לא יעזור. השאלה היא לא רק טכנולוגית אלא חווייתית: האם מדינה יכולה לייצר אלטרנטיבה ריבונית שגם עובדת חלק, או שנגזר על המשתמשים לבחור בין נוחות לאיכות. יאללה, סיפור ששווה לעקוב אחריו מקרוב.