סרט של 90 דקות, שבצורה מפתיעה הוקלט ב‑14 יום בלבד, עם תקציב של חצי מיליון דולר

ה‑startup הקזחסטני Higgsfield, שכבר גייס מעל למיליארד ושלוש מאות מיליון דולר, הציג את Hell Grind בפסטיבל האוקטובר במוסקבה, ובכך הוכיח שהקונספט של יוניקורן קזחסטן לא נותר רק במישור הפיננסי. הבמאי והכותב, אייטוריי ג'ולדסקלי ואדילחאן ירזנוב, שניים שכבר השתתפו פעמיים בתוכנית המרכזית של פסטיבל קאן, הצליחו להביא את הסרט לכדי שלמות יצירתית בטווח זמן של שבועיים בלבד. בנוסף, Higgsfield הפיץ קטעי קורטור ותרגום של 20 דקות מתוך הסרט, מה שמרמז על רצון להרחיב את החשיפה לפני הקהל הרחב. ## עלילה ודמויות

העלילה מתמקדת בחבורת חברים-שודדים שגדלו יחד במוסד ילדים, עם ניחוח של Arcane שמזכיר את האסתטיקה של משחקי וידאו מודרניים. עם זאת, הדמויות הנשיות נוטות להיראות גנריות ובלתי טבעיות; הבוסית של המוטנטים, שדומה לשארליז ת'רון, משדרת חוסר עומק למרות שהוסיפו לה שני נבטי חן מעל השפתיים, פרט שמוסיף נופך של מציאותיות.

אחת הסצנות הבולטות מתרחשת בטיבט, שם הגיבורים מתמודדים עם נזירים‑ילדים, מפוצצים פסל של בודהה אחרי התנצלות בפניו, ולוחמים טיטאן אבן ענק. ברגעים אלו, הקפיצה מהעולם המלאכותי של ה‑AI נעלמת, והצופה מרגיש כאילו הוא צופה ב‑Uncharted או באחד מהבלוקבוסטרים הזרמים של הפלטפורמות.

קרב בשריון אדום

בין הדקות ה‑15 למעלה, מתרחשת קרב שבו הגיבור, מחופף לשריון אדום, מתמודד עם חיילי זומבי – תזכורת לכך שגם במגבלות התקציב, יש מקום לכוריאוגרפיה לחימה מרתקת.

הכתיבה, אם כך, נחשבת לחסרת משמעות, אך אחרי קריאת המאמר של פטריק וילמס “Why Is Every Streaming Blockbuster So Bad?” עולה שהחוסר הוא לא תוצר של ה‑AI אלא של ניסיונות לחקות את הפורמט של סרטי Netflix יקרים כמו Electric State, Bright, Fountain of Youth ו‑Red Notice.

בידור ללא חדשנות

בסופו של דבר, Hell Grind מציע חוויית בידור רציפה שמזכירה את הקצב של סרטי האקשן של Netflix, מבלי לשאוף לחדשנות אלא רק לשמר את קצב הצפייה.