ההשתלטות של בינה מלאכותית על המתמטיקה כבר כאן, והיא מגיעה עם מודל שעדיין לא שוחרר לציבור

המודל שפתר את הבעיות
ימים ספורים לפני הריאיון, OpenAI חשפה שהמודל המתקדם שלה, המכונה אַסְטְרָה (Astra), הצליח לפתור עשר בעיות מתמטיות פתוחות, בחלקן כאלה שעמדו ללא התקדמות עשרות שנים. הבעיות מקיפות תחומים מגוונים: אריזת כדורים בממדים גבוהים (עם השלכות לקידוד והעברת נתונים), שיפור קודים מתקני שגיאות, רשתות מורכבות, תורת משחקים קוונטית, וחיפוש מטרות ברשתות ממדיות גבוהות, תחום שרלוונטי לקריפטוגרפיה פוסט-קוונטית. עבור מתמטיקאים כמו ג'יימס מיינארד (James Maynard), פרופסור באוקספורד וזוכה מדליית פילדס, ההודעה הציתה "חיפוש נפש" אינטנסיבי לגבי עתיד הדיסציפלינה.
המחלוקת על הקרדיט
התוצאה שעוררה הכי הרבה תשומת לב עסקה בקיומן של חבורות לא-סופיות (non-sofic groups), מבנים אינסופיים שלא ניתנים לקירוב על ידי מבנים סופיים. השאלה אם מבנים כאלה קיימים נותרה פתוחה עשרות שנים. אלא שההכרזה המקורית של OpenAI טענה ש"לא נרשמה התקדמות בתוצאה המרכזית לפחות עשור", ניסוח שמתמטיקאים בתחום מיהרו לתקן. פרנצ'סקו פורנייה-פאצ'ו (Francesco Fournier-Facio) מקיימברידג' ציין שההודעה המעיטה בתרומתם של אנדריאס תום (Andreas Thom) וגאבור קון (Gábor Kun), שעבודותיהם האחרונות הניחו את התשתית להוכחה. קון, חוקר במכון אלפרד רניי בהונגריה, הגדיר את הניסוח המקורי "קומי למדי", במיוחד לאור העובדה שהמאמר המפורט שצורף להודעה הכיר במפורש בעבודות הקודמות. OpenAI שינתה את הניסוח ל"התקדמות מהותית בבעיות פתוחות ארוכות שנים", בלי לצרף הערת תיקון או הסבר.
התגובות מהשטח
בקהילה המתמטית שוררת תערובת של התלהבות וחרדה. מצד אחד, האפשרות להאיץ גילויים בקנה מידה שלא נראה קודם; מצד שני, חשש ממשי לגבי מקומם של חוקרים שהקדישו חיים שלמים לתחום, ולגבי הדור הבא שיגדל לתוך מציאות שבה מודל מסוגל לחבר תוצאות ידועות, שיטות וכלים בדרכים חדשות, ולפעמים לקשר בין תחומים רחוקים או להעלות מהאוב מושגים שקבורים בספרות. מעטים מטילים ספק בכך שטלטלה עמוקה כבר בעיצומה.
מה זה אומר לעתיד
ההישג של אסטרה אינו רק רשימת בעיות שנפתרו; הוא מדגים יכולת לסנתז ידע מתמטי קיים ברמה שמתקרבת לאינטואיציה של מומחים, ולעיתים עוקפת אותה. השאלה שנותרה פתוחה אינה טכנית אלא סוציולוגית: איך תיראה קריירה במתמטיקה כשמודל מסוגל לייצר הוכחות שלמות לבעיות שעמדו עשרות שנים, ואיזה תמריץ יישאר לחוקרים צעירים להיכנס למסלול שהפך, בחלקו, לאוטומטי.